כמה פעמים אמרתם לעצמכם “מחר אני אתחיל” והמחר הזה פשוט לא הגיע?
דחיינות היא לא רק הרגל, היא מצב תודעתי שמושך אותנו להישאר במקום המוכר והנוח, גם כשהוא כבר לא משרת אותנו.
במאמר הזה נלמד איך להתמודד עם דחיינות, לא דרך כוח או לחץ, אלא דרך הבנה עמוקה של מה שמפעיל אותנו מבפנים.
נבין מה באמת עומד מאחורי הדחיינות, איך לשחרר את הפחדים שמנהלים אותה, ואיך לשלב תודעה ומעשה כדי ליצור שינוי אמיתי , כזה שמחזיר אתכם לעשייה, ביטחון ושלווה.
למה אנחנו דוחים דברים?כולנו מכירים את זה, המשימה מחכה לנו על השולחן, אנחנו יודעים שצריך לטפל בה, אבל איכשהו תמיד נמצא משהו אחר “דחוף יותר”: קפה, סדרה, גלילה קצרה ברשת.
דחיינות היא לא עצלנות. היא מנגנון הגנה תודעתי.
היא הדרך של המוח שלנו להימנע מתחושות לא נעימות: פחד מכישלון, חוסר ודאות, חוסר שליטה, או אפילו פחד מהצלחה.
ברגע שאנחנו מבינים את זה, אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו, ומתחילים להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח.
אז איך להתמודד עם דחיינות?
שלב ראשון: לזהות את הרגש שמפעיל את הדחיינותשאלו את עצמכם:
ממה אני בעצם בורח\ת?
מה אני מפחד/ת להרגיש אם אגש לזה עכשיו?
מה יקרה אם אעשה את זה ומה יקרה אם לא?
כשאנחנו עוצרים לרגע ומקשיבים לרגש שמסתתר מאחורי ההתנגדות, אנחנו מתחילים לפרק את הכוח של הדחיינות.
כי ברגע שאנחנו מבינים, אנחנו כבר לא נשלטים, אנחנו בוחרים.
שלב שני: לשנות את השפה הפנימיתדחיינות מזינה את עצמה דרך המילים שאנחנו אומרים לעצמנו.
כמה פעמים שמעת את עצמך אומר/ת:
“אין לי כוח”,
“אני לא במוד”,
“אני אעשה את זה אחר כך”?
אלה לא משפטים תמימים. הם תדרים תודעתיים שמייצרים מציאות של תקיעות.
נסו לשנות את השפה:
במקום “אני חייב” → “אני בוחר”.
במקום “אני לא מצליח” → “אני בתהליך של התקדמות”.
במקום “אין לי זמן” → “אני קובע לזה מקום”.
כשאנחנו משנים את השפה, אנחנו משנים את האנרגיה, והפעולה כבר לא מרגישה כמו מאבק.
שלב שלישי: לפרק את המשימה לחלקים קטניםהמוח שלנו שונא “גדול מדי”.
כשאנחנו רואים משימה כהר גדול, הוא מיד מפעיל מנגנון הגנה – דחיינות.
הפתרון: חלקו את המשימה לצעדים קטנים וברורים.
במקום “לסיים את הדוח”, כתבו:
לפתוח את הקובץ.
לכתוב את הפסקה הראשונה.
לערוך כותרות.
ככל שהצעד קטן יותר , כך קל יותר להתחיל. וההתחלה היא כבר חצי מהדרך.
שלב רביעי: הגדרת זמן ולא תוצאהאחת הטעויות הנפוצות היא לשים לעצמנו יעד כמו “אנחנו חייבים לסיים את זה היום”.
עדיף לומר: “אנחנו מקדישים לזה 25 דקות בלבד”.
זה טריק פשוט שעוקף את מנגנון ההתנגדות.
פתאום זה לא “הר ענק” אלא “רבע שעה קטנה” וברגע שמתחילים, המוח עובר ממצב של פחד למצב של עשייה.
שלב חמישי: לשנות את היחס לעצמךהדחיינות לא נעלמת באמצעות כוח, אלא באמצעות חמלה.
אם אנחנו נוזפים בעצמנו, אנחנו רק מחזקים את המעגל של אשמה ודחייה.
אם אנחנו עוצרים לרגע, נושמים ואומרים לעצמנו: “זה בסדר שאנחנו מתקשים. אנחנו בוחרים לנסות שוב.”
אנחנו יוצרים תודעה חדשה – תודעה של שינוי.
שלב שישי: לדמיין את התחושה של אחריעוד לפני שאנחנו מתחילים – נעצור ונדמיין את עצמנו כבר אחרי שסיימנו.
איך זה מרגיש בגוף? הקלה, סיפוק, גאווה?
ניתן לגוף שלנו להרגיש את העתיד לפני שהוא קורה.
זה הסוד שמלמד גם ד"ר ג’ו דיספנזה: כשהגוף לומד להרגיש את התוצאה, הוא מפסיק לפחד מהדרך.
שלב שביעי: לשלב תודעה ומעשה – השיטה של LUMERAבלב שיטת LUMERA עומדת האמונה שתודעה יוצרת מציאות ואמונה יוצרת הצלחה.
כדי להתגבר על דחיינות באמת, צריך לעבוד על שני המישורים:
תודעתי – לזהות את האמונות שמפעילות את הדחיינות (“אני לא מספיק טוב\ה”, “אני לא אצליח” וכו’).
מעשי – ליצור פעולה קטנה, יומיומית, שמחזקת את תחושת המסוגלות.
זה השילוב בין הבנה רגשית לבין עשייה בפועל שמייצר שינוי יציב, כזה שלא נעלם אחרי יומיים, אלא משנה את כל דרך החשיבה.
לסיכום: דחיינות היא לא אויב – היא מורההיא באה להזכיר לנו לעצור, להקשיב, להבין מה באמת קורה בפנים.
ככל שנלמד לדבר עם הדחיינות במקום להילחם בה, נגלה שהיא בעצם שער לצמיחה.
בפעם הבאה שנשמע את הקול הפנימי שאומר “מחר” – נעצור.
ניקח נשימה, נשאל את עצמנו “מה אנחנו באמת מרגישים עכשיו?”
ונבחר צעד קטן אחד – רק אחד.
שם, בצעד הזה, מתחיל השינוי שלנו.
.
רוצה ללמוד לעבוד עם התודעה שלך לעומק?
בתהליך הליווי של LUMERA – אימון תודעתי ומעשי לשינוי אמיתי, נלמד יחד איך להתמודד עם דחיינות, לזהות את דפוסי הדחיינות , לפרק אותם מהשורש, וליצור תודעה חדשה של עשייה, שלווה וביטחון עצמי.
לתיאום שיחת היכרות >> לחצו כאן
